מעניין לדעת
על ספסל ישן ליד מזרקת העיר ישב מדי בוקר גבר בשם ויקטור. בידיו שקית נייר עם חיטה, ובעיניו עייפות ורוך. היונים הכירו אותו — ברגע שהופיע, עשרות כנפיים
השמש עמדה גבוה והציפה את החוף באור זהוב רך. האוויר הריח ממלח ושמפניה, והסרטים הלבנים שעל הקשת התנועעו בעדינות. הגלים התגלגלו אל החוף, נשברו על החול הרטוב, ובמרחק
זה היה בצהריים — השמש עמדה גבוה, האוויר רטט מהחום, וכלובים הדהדו בקריאות ציפורים. צחוק האורחים מילא את שבילי הגן, והריח היה תערובת של פרחים, בושם וקצת קרמל
בפעם הראשונה הוא שם לב לזה בבוקר. הכלב — בן, מעורב חכם ואוהב, עם עיניים בצבע ענבר — עמד ליד השער, כולו מוכתם בכתמים ורודים. על הלוע, על
השמש זרחה דרך החלונות כל כך חזק, כאילו רצתה לשרוף את כל מה שהסתתר בין הקירות האלה. בחוץ נשמעו צחוק ילדים, זמזום מכסחת דשא, וריח של דשא טרי
ג'ונתן קלארק עבד כאחראי על בית קברות ישן בקצה העיר. הימים עברו בשקט: שבילים מסודרים, פרחים על המצבות, רחש עלים. הוא אהב את המקום — שקט, שליו, מנותק
כשהמשפחה של מרטין ואיימי ריד קנתה את ביתה הקטן בפרברים, הם לא ציפו שחייהם השקטים יהפכו לתעלומה. השכונה הייתה רגועה, השכנים אדיבים, והדבר היחיד שהדאיג אותם היו קולות
ד"ר אנדרו מילר היה וטרינר בעיירת חוף קטנה. כולם ידעו: אם מוצאים בעל חיים פצוע — הולכים אליו. יום אחד באביב הביאו אליו ינשוף עם כנף שבורה. הוא
זה היה יום חמים בפארק העירוני. ילדים רדפו אחרי יונים, זוגות צעירים טיילו לאורך השבילים, ועל ספסל מתחת לעץ אלון ישן ישב גבר מבוגר עם כינור. הוא ניגן
עבור דניאל וסופי זה היה יום רגיל. הם נסעו בכפרים כשבמקרה נתקלו בגשר אבן ישן. נהר שקט, שמש, צל העצים — מקום מושלם לתמונת מזכרת. — תעמוד כאן,