מעניין לדעת
ג'ונתן קלארק עבד כאחראי על בית קברות ישן בקצה העיר. הימים עברו בשקט: שבילים מסודרים, פרחים על המצבות, רחש עלים. הוא אהב את המקום — שקט, שליו, מנותק
כשהמשפחה של מרטין ואיימי ריד קנתה את ביתה הקטן בפרברים, הם לא ציפו שחייהם השקטים יהפכו לתעלומה. השכונה הייתה רגועה, השכנים אדיבים, והדבר היחיד שהדאיג אותם היו קולות
ד"ר אנדרו מילר היה וטרינר בעיירת חוף קטנה. כולם ידעו: אם מוצאים בעל חיים פצוע — הולכים אליו. יום אחד באביב הביאו אליו ינשוף עם כנף שבורה. הוא
זה היה יום חמים בפארק העירוני. ילדים רדפו אחרי יונים, זוגות צעירים טיילו לאורך השבילים, ועל ספסל מתחת לעץ אלון ישן ישב גבר מבוגר עם כינור. הוא ניגן
עבור דניאל וסופי זה היה יום רגיל. הם נסעו בכפרים כשבמקרה נתקלו בגשר אבן ישן. נהר שקט, שמש, צל העצים — מקום מושלם לתמונת מזכרת. — תעמוד כאן,
השמש הכתה בחול בעוצמה עד שהאוויר רעד מהחום. הים נצנץ, הגלים ליטפו בעצלות את החוף, אנשים צחקו, גוברים על רעש המים. ילדים בנו ארמונות, נשים מרחו קרם, גברים
הבוקר היה שקט, כאילו כל העולם החליט לנשום החוצה. האוויר הדיף ריח של שמש, עשב מחומם וצינת הנהר. ילדים רצו לאורך הגדה, צחקו, התיזו זה על זה —
הלילה הזה עדיין עומד מול עיניי. קפוא, צלול, כאילו צויר בנשימה. הירח תלוי נמוך, ואורו כה בהיר עד שהשלג נצנץ כאילו כסף פוזר על האדמה. האוויר הדיף ריח
היא תמיד ישבה בשולחן האחורי. ילדה שקטה, מלאה מעט, עם סוודר ישן ומבט מושפל. בכיתה כמעט לא שמו לב אליה, רק לפעמים — כדי לצחוק או להצביע. היא
צהרי היום היו מסנוורים. מבעד לכיפות הזכוכית של תחנת המטרו חדר אור חמים על מעקות המתכת הקרים, והאוויר הדיף ריח של מתכת, גומי וקפה בוקר. האנשים פסעו מבלי