כשאנה לואיס הזמינה מזרן חדש, היא חלמה רק על דבר אחד — סוף סוף לישון כמו שצריך. אחרי שבועות ארוכים של לילות ללא שינה, כאבי גב ומחשבות מטרידות, המזרן הרך והיקר הזה עם אפקט הזיכרון היה אמור להיות הגאולה שלה. הוא נראה מושלם: נקי, חדש, קפיצי, ארוז באריזה אטומה עם לוגו של חברה מפורסמת.
במהלך היום הכל נראה כרגיל. השליח הביא את המזרן, חתם על המסמכים ואיחל לה שינה טובה. אנה פרשה מצעים נקיים, הדליקה נר ריחני והלכה לישון מוקדם. החדר היה שקט, נעים, מואר באור חם של מנורת לילה.
אבל קרוב לשלוש לפנות בוקר, תחושה מוזרה העירה אותה.
בהתחלה היא חשבה שזו פשוט חתולה מהרחוב שמגרדת את הדלת. ואז הבינה: הצליל מגיע מהמיטה.
המזרן נראה כאילו הוא פועם — כאילו משהו נושם בתוכו.
אנה הדליקה את האור. הכל נראה רגוע. היא התיישבה, העבירה את ידה בזהירות על הסדין — וקפאה. משהו זז בקושי מתחת לידה.
בהתחלה היא חשבה שזו שארית של חלום. אבל התנועה חזרה על עצמה — רכה, איטית, כאילו מישהו התהפך מתחת לשכבת הבד.
היא תפס את הטלפון והחלה לצלם. בסרטון ניתן היה לראות: המשטח מתנודד קלות, כאילו מישהו באמת זז בפנים.
פאניקה אחזה באנה. היא ברחה מהמיטה והתקשרה לחנות שבה קנתה את המזרן. המוקדן ניסה להרגיע אותה:
"אולי זה אוויר בשכבות הקצף, גברת…"
"אוויר לא זז!" היא צעקה.
למחרת בבוקר הגיעו אליה נציגי החברה עם טכנאי. הם הסירו את המצעים, הניחו את המזרן על הרצפה וחתכו בזהירות את הבד בצד.
ריח של רטיבות ועובש פרץ מבפנים, וכולם נרתעו.
מתחת לשכבת הקצף העליונה התגלה קן — מאות מנהרות קטנות, מלאות במשהו זז. כשהטכנאי הסיר את פיסת הכיסוי, עשרות נחשים זעירים, מכורבלים לגושים, נשפכו מהסדק.
התברר שהמזרן היה מוצר שהוחזר ממחסן מחוץ לעיר, שבו החזיקו בעבר טרריומים במבנה ישן. אחת המשלוחים נארזה בטעות שוב.
אנה אושפזה במצב של הלם. החדר טופל, והמזרן הושמד.
אבל הדבר המוזר ביותר הוא ששבוע לאחר מכן השכנים התלוננו שזחלו אליהם דרך מערכת האוורור נחשים קטנים, זהים לאלה שהיו במזרן.
מאז אנה ישנה רק על הספה.
ובכל פעם לפני השינה היא בודקת אם הסדין לא זז.
