גרידי סטיילס ג'וניור נולד עם אקטרודקטיליה — מוטציה נדירה שגרמה לידיו ורגליו להיראות כמו צבתות. מום זה היווה את הבסיס לדמות הבמה שלו, "לובסטר בוי". כבר מגיל צעיר הוא הופיע בקרקסים וזכה לתהילה מהירה. התהילה הקנתה לו תחושה של ייחודיות ושל חופש מוחלט. מאחורי הדימוי הבימתי הבולט הסתתרה אישיות אכזרית.
גרידי, שסבל מאלכוהוליזם, פיתח תוקפנות ונוקשות. כוח ידיו היה עצום, מכיוון שהוא נע עליהן כל חייו. השתייה הגדילה את התקפי הזעם והפכה אותו למסוכן למשפחתו. בבית שררה אווירה של פחד ומתח מתמיד. מריה תרזה, אשתו, וילדיו סבלו ממכות קבועות.
גרידי נהנה מתהילה, אך במשפחתו היה רודן של ממש. הוא השפיל את אשתו וילדיו מדי יום, והפך את הבית למקום אימה. כל התקף שלו הפך לאלימות. איש לא יכול היה להתנגד לו בגלל כוחו ואכזריותו. התנהגותו הפכה מסוכנת יותר ויותר.
בשנת 1978 אירעה טרגדיה שקיבעה את גורל המשפחה. בתו הבכורה, דונה, החליטה להתחתן עם ג'ק ליין. גרידי לא אישר את בחירתה, ויום לפני החתונה ירה בחתן. הוא הודה ברצח ללא שמץ של נקיפות מצפון. בית המשפט גזר עליו עונש מאסר על תנאי בלבד, בשל היעדר בתי כלא המותאמים לנכותו.
לאחר שזוכה מאחריות פלילית, גרידי האמין סופית בחסינותו. תוקפנותו גברה, ואיומים הפכו לחלק משפת היומיום שלו. הוא לא היסס לומר למשפחתו ש"לא יקרה לו כלום". זה חיזק אצלו את תחושת הכוח המוחלט. הבית הפך סופית למלכודת.
מריה התגרשה ממנו לאחר המשפט, אך מחשש ותלות חזרה אליו ב-1989. חייהם המשותפים הפכו קשים עוד יותר. גרידי המשיך להכות את אשתו וילדיו, מבלי להסתיר את כוונותיו. הוא תקף את בתו ההרה וגרם ללידה מוקדמת של תינוק עם מומים. כל מעשה אלימות חדש הפך להיות נורא יותר.
באחד המקרים הוא ניסה לחנוק את מריה, ורק בנה הציל את חייה. המשפחה הבינה שההתקף הבא שלו עלול להסתיים ברצח. כולם חיו בציפייה לטרגדיה. מריה הרגישה שאין יותר מוצא. היא הבינה שאם לא תעשה משהו, הם ימותו.
בקיץ 1992, מריה שכר את שכנה בן ה-17, כריס ויאנט, תמורת 1,500 דולר, כדי שיהרוג את גרידי. הנער הסכים, כשהבין את היקף הזוועה בבית. הרצח התרחש במהירות וללא התנגדות מצד הקורבן. במשפט מריה הודתה במעשה והסבירה את המניע של הגנה עצמית על המשפחה. היא נידונה ל-12 שנות מאסר, וויאנטה ל-27.
לאחר כל האירועים, גריידי סטיילס השלישי התחתן עם ג'סיקה אולמסטד המזוקנת, ובתם שרה נולדה ללא מוטציות, נורמלית ובריאה.
לאחר שחרורה, מריה נעלמה מהחיים הציבוריים והסתתרה מעיני הציבור. ילדי גריידי המשיכו לחיות כל אחד את חייו. חלקם העבירו את המוטציה התורשתית הלאה. למרות העבר הקשה, חלק מבני המשפחה שמרו על קשר עם עולם הקרקס. חייהם הפכו לניסיון לברוח מצלו של אב אכזרי.
כמעט אף אחד לא הגיע להלוויה של גרידי. אנשים זכרו אותו כאדם שגרם למשפחתו לחיות בסיוט שנמשך שנים. לא נמצא אף אחד שהסכים לשאת את ארונו. המצבה הוצבה ללא כתובת, כסמל לחיים ללא אהבה וחמלה. סיפורו של גרידי הפך לתזכורת עגומה לכך שהרע חוזר בהכרח אל מי שזורע אותו.
