הוא חלם רק על דבר אחד — לחזור הביתה ולחבק שוב את משפחתו. כל שנות השירות הוא החזיק מעמד בזכות המחשבה הזו בלבד. ולבסוף הגיע היום שבו הרכבת הייתה אמורה להחזיר אותו הביתה. נראה היה שכל העולם עוצר את נשימתו, ממתין לרגע המפגש.
שלוש שנים ארוכות הוא חי הרחק מקרוביו. כשהלך, בתו הייתה בת שנתיים בלבד. היא כמעט לא ידעה לדבר, ועוד לא הבינה מדוע אביה צריך לעזוב. החייל חשב עליה בכל יום — איך היא גדלה, איך נשמע קולה, אילו מילים חדשות למדה. בצריפו, מעל מיטתו, תלויות היו תמונותיה — הן היו הנחמה היחידה בימים הקשים.
ברגעי ייאוש כתב מכתבים ארוכים לאשתו, ותמיד חזר על משפט אחד: ״תגידי לבת שלנו שאני אוהב אותה. ותגידי לה שאני אחזור.״ חבריו לעיתים התבדחו עליו, אבל הוא לא נעלב. לא הייתה לו חלום גדול יותר מאשר לשמוע שוב את המילה ״אבא״ יוצאת מפיה של בתו.
כששאלו אותו מהי משאלתו הגדולה ביותר, הוא לא דיבר על פרסים, כסף או חיים שקטים. הוא אמר בפשטות: ״אני רוצה לחזור הביתה ולשמוע את בתי קוראת לי אבא.״ רבים פקפקו בכך. הילדה גדלה בלעדיו, הכירה רק את קולה של אמה ואת התמונות. חברים הזהירו אותו: ״אל תצפה שהיא תזהה אותך מיד.״ אבל בלבו האמין — לב של ילד זוכר הרבה יותר ממה שמבוגרים חושבים.
ואז הגיע רגע האמת. הרציף היה מלא באנשים שקיבלו את יקיריהם, צחוק ודמעות מילאו את האוויר, פרחים ושלטים ״ברוך שובך הביתה!״ התנופפו סביב. אשתו עמדה מעט מאחור, מחזיקה בידה ילדה בשמלה צבעונית. כשהרכבת נעצרה והוא ירד, לבו הלם כל כך חזק, שנראה היה שכל התחנה שומעת אותו.
בתו עמדה קפואה לרגע, כאילו אינה מאמינה למראה עיניה. ואז לפתע רצה אליו. הוא ירד על ברכיו, הושיט את ידיו ולחש: ״ילדתי…״ הילדה קפצה אל צווארו, וברגע הזה התמלא השקט שבתוכו בפעימות אושר.
— אבא! — צעקה בקול.
המילים האלו פגעו בו חזק יותר מכל ירייה. עיניו התמלאו בדמעות והוא חיבק אותה בחוזקה. אך הדבר המרגש ביותר קרה כשהיא, מחבקת את צווארו, לחשה כמעט בלחש — אך הוא שמע כל אות:
— ״אבא, ידעתי שתחזור. חיכיתי לך כל יום.״
האיש החזק, שהסתיר את רגשותיו שלוש שנים, לא הצליח להתאפק. הוא בכה, בלי להתבייש באיש. אשתו התקרבה גם היא ודמעות זלגו על לחייה. האנשים על הרציף עצרו, הביטו בהם — ורבים ניגבו את עיניהם.
באותו רגע נעלמו כל הפחדים, הכאב ושנות הפרידה הארוכות. הוא הבין: שום מבחן לא יכול לשבור את הקשר האמיתי בין אב ובתו. ודווקא המילים האלו של הילדה הקטנה הפכו את שובו לרגע החשוב ביותר בחייו.
