רגע לפני שעולים על מטוס לתאילנד, כשהכול אמור להיות התרגשות, מזוודות וסטוריז שמחים — עינב בובליל עצרה הכול. במקום פילטרים, חיוכים והמלצות, היא פתחה מצלמה מהחדר שלה בבית באשקלון ודיברה בכנות שלא שומעים ממנה כל יום.
בובליל, אחת ממשפיעניות הרשת הבולטות בישראל, רגילה לשדר אנרגיה גבוהה ושליטה מלאה. אבל הפעם היא הודתה שהיא פשוט על הקצה. עומס רגשי, עייפות מצטברת והכנות לטיול משפחתי שיצאו משליטה — הכול התנקז לרגע אחד שבו היא כבר לא הצליחה להחזיק.
“האמת? הילדים חרפנו את רבי היום. חרפנו אותי ברמת הכי קשות שיש. לא יכולה לראות אותם! מודה ומתוודה”, אמרה בלי לייפות ובלי להתנצל. זה לא היה משפט מחושב, אלא התפרקות אמיתית של אמא עייפה רגע לפני טיסה.
היא תיארה סלון מלא מזוודות פתוחות, בלגן שלא נגמר, וכל אחת מהבנות עם רשימת דרישות משלה. “זאת חסר לה זה, זאת חסר לה זה… כל אחת והשיט שלה”, שיתפה, והוסיפה שהיא אפילו לא התחילה לארוז לעצמה.
התגובות מהעוקבות לא איחרו להגיע, אבל גם שם הסבלנות שלה כבר הייתה קצרה. היא הודתה שאם עוד מישהי תשלח לה המלצה על בית חב”ד בתאילנד, היא תחזור להיות “עינב בובליל 2009” — רמז ברור לכך שהמתח כבר גולש.
בניסיון לברוח לכמה דקות של שקט, היא עלתה לחדר של תמר כדי לצפות בטלוויזיה ולמצוא רגע של ניתוק. אבל גם שם חיכתה לה תקלה טכנית. “רציתי קצת שקט, קצת להתנתק, קצת להיכנס לאשליה”, אמרה, והאכזבה נשמעה בקול שלה.
הרגע הכי חשוף הגיע כשהודתה בפשטות: “בא לי להסתגר פה בחדר למעלה עם עצמי”. בלי דרמה מוגזמת, בלי מוזיקה ברקע — רק עייפות, עומס, ואישה שמרגישה שהיא צריכה רגע לעצמה לפני שהיא יורדת שוב למטה אל הבלגן.
לפעמים, גם החיים הכי נוצצים נראים אחרת לגמרי כשסוגרים את הדלת.
