לדני טריחו יש פנים שאי אפשר לבלבל עם אף אחד אחר: קמטים חדים, צלקות עמוקות, מבט ששורף את הבטון. הוא תמיד נראה כאילו זה עתה יצא מכלא סן קוונטין — וזה לא דימוי קולנועי, אלא חלק מהביוגרפיה שלו. אבל למרות כל האכזריות והעבר האפל שלו, טריחו הוא אדם שהציל עשרות אנשים מהתמכרות וייאוש. והדבר המפתיע ביותר הוא שהוא אב לחמישה ילדים, שאינם דומים כלל לתוצאות החיים הקשים של אביהם האגדי.
הבן הבכור, דני בוי, נולד עוד לפני נישואיו של השחקן. הוא הסגור ביותר מבין כל הילדים ונמנע לחלוטין מחשיפה ציבורית. הוא חי בלומפוק, עוזר לאביו בעסק Trejo’s Tacos ובבתי הקפה, אוהב חיות ומעדיף שקט על פני מצלמות. דרכו היא חיים שלווים הרחק מהכאוס של הוליווד.
גילברט, הבן האמצעי, לעומת זאת, התגלה כבעל הנפש היצירתית ביותר במשפחה. נולד ב-1988, הוא הבין בגיל צעיר שהוא רוצה לעבוד בקולנוע, אך לא כשחקן, אלא כבמאי. הוא ביים כמה סרטים, כולל דרמה מרגשת שבה גילם טריחו את התפקיד הראשי. סרטים אלה הפכו למעין דיאלוג בין אב לבן — כנה, רגשי, ללא מילים מיותרות.
בתו דניאל ירשה את התכונות הרכות של אמה, אך ניתן לחוש בה עוצמה פנימית. היא ניסתה את כוחה בקולנוע והופיעה בדרמות Strike One ו-1st Strike, הקרובות לסיפור משפחתה. עם זאת, דניאל מעולם לא שאפה לתהילה ראוותנית — היא חיה בשלווה, מכבדת את דרכו של אביה, אך בוחרת בדרכים משלה.
על אסמרלדה ידוע מעט מאוד. היא מעדיפה להישאר בצללים, וטרחו עושה הכל כדי לשמור על פרטיותה. אין ראיונות, הופעות פומביות או ביוגרפיות — כאילו היא חיה בעולם אחר לגמרי, שבו שם המשפחה טרחו לא אומר דבר.
חוסה, הבן הצעיר, מוקף בסודיות רבה עוד יותר. הוא נולד ב-1991, אך כמעט ולא ידוע דבר על חייו. אין תמונות, אין פרטים, אין אזכורים. יש תחושה שדני עצמו החליט למחוק אותו מהתודעה הציבורית כדי לתת לו הזדמנות לחיים נורמליים ושלווים, הרחק מהמצלמות וכותרות העיתונים.
כשמסתכלים על טריקו, קל לדמיין אותו כגיבור קשוח בסרטי אקשן. אבל מחוץ לסט הצילומים הוא אב שעשה את הדבר החשוב ביותר: נתן לילדיו את החיים שמעולם לא היו לו. בלי כלא. בלי סמים. בלי כאב. ואולי זה בדיוק מה שהופך אותו לגיבור אמיתי — לא על המסך, אלא בבית.
