היה זה לילה קפוא של חודש ינואר. פתיתי שלג הסתחררו באוויר בטירוף, וכיסו את הרחובות בשטיח לבן ועבה. רוב האנשים מיהרו הביתה, אוחזים בצעיפיהם, מנסים להימנע מהקור.
בקצה הרחוב, ליד תחנת חשמלית נטושה, ישב פאל. תושבי העיר כינו אותו קבצן, שיכור, אף אחד. זקנו היה סבוך, מעילו מלא חורים, מגפיו היו גדולות עליו בשתי מידות. אך למרות הבוז, הוא תמיד נשאר באותו המקום — צופה בשקט בחיים החולפים על פניו.
באותו לילה, כשניסה לחמם את ידיו בנשימתו, הוא הבחין במשהו מוזר. זוהר מרחוק. בהתחלה, הוא חשב שזו רק השתקפות של פנסי הרחוב בשלג. אך אז הוא שמע את זה: זעקה עמומה.
"עזרה!"
הוא קם על רגליו וצולע לעבר הקול. בקצה הרחוב, בית עץ ישן עמד בלהבות. הלהבות ליחכו את החלונות, עשן עלה מהגג. אנשים עמדו בחוץ, צועקים, קוראים לעזרה, אבל אף אחד לא העז להיכנס.
ואז פאל ראה את זה. בחלון — פניה של ילדה. ילדה קטנה, בת שש בערך, דופקת על הזכוכית, משתעלת בעשן הסמיך.
בלי לחשוב פעמיים, הוא משך את מעילו על פיו, בעט בדלת ונעלם לתוך האש.
החום היה בלתי נסבל. הוא בקושי ראה, העשן צרב את עיניו, אבל הוא גישש את דרכו למעלה, בעקבות בכייה של הילדה. לבסוף, הוא מצא אותה, מכורבלת בפינת חדר השינה. הוא הרים אותה בזרועותיו, הגן עליה מהלהבות, ודידה בחזרה לכיוון היציאה.
כשהוא פרץ מהבית הבוער, אוחז בילדה המשתעלת, האנשים נדהמו. אמה של הילדה רצה קדימה, פניה חיוורות מאימה. אבל כשראתה את פאל מחזיק את בתה, הבעת פניה השתנתה.
"אתה!" היא צרחה. "אתה קבצן מלוכלך! מה עשית בבית שלי?"
הוא מצמץ, המום. "אני… הצלתי אותה. היא הייתה…"
"שקרן! פרצת פנימה! רצית לגנוב אותה!"
הקהל מלמל. חלקם נראו לא בטוחים, אחרים הנהנו בהסכמה, הדעות הקדומות הישנות שלהם כלפי פאל עיוורו אותם ממה שראו זה עתה.
אבל אז הילדה הקטנה הרימה את ראשה. קולה היה צרוד, אבל היא דיברה בבהירות:
"הוא הציל אותי. אם הוא לא היה מגיע… הייתי מתה."
הקהל השתתק. האם קפאה, ללא מילים.
הכבאים הגיעו ופינו את הילדה למקום מבטחים. שוטר טפח על כתפו של פאל. "סיכנת את חייך הלילה. זה לא פשע."
לראשונה מזה שנים, מישהו הסתכל עליו לא כעל קבצן — אלא כעל אדם.
הסיפור התפשט בעיר. פאל, המנודה שכולם התעלמו ממנו, הפך לאדם שעשה את מה שאף אחד אחר לא העז לעשות. ולמרות שהוא חזר למקומו ליד תחנת החשמלית, אנשים כבר לא הסבו את מבטם. חלקם הביאו לו אוכל חם, אחרים הביאו לו בגדים.
אבל בכל פעם שמישהו ניסה לשבח אותו, הוא אמר רק דבר אחד:
"אני לא הצלתי אותה. היא הצילה אותי. לראשונה מזה שנים, אני מרגיש שוב חי."
