היה זה אחר צהריים שטוף שמש בפארק, משפחות פזורות על הדשא, ילדים רודפים זה אחר זה ליד האגם. ההורים שוחחו ביניהם, נהנים מהשלווה הנדירה של סוף השבוע. איש לא הבחין עד כמה הקטן איתן התקרב לקצה המים — עד שהיה מאוחר מדי.
ברגע אחד הוא צחק, וברגע הבא הוא החליק על הגדה הבוצית. התזה, צעקה — ופאניקה פשטה בקהל. אמו צעקה את שמו, קפואה מאימה כשבנה התנודד בחוסר אונים במים העכורים.
אנשים נרתעו, חלקם רצו לעבר האגם, אך אף אחד לא הגיע אליו מספיק מהר. ואז, משום מקום, דמות מטושטשת חלפה על פני הקהל. לא אדם — אלא כלב. כלב רטריבר פרוע, שרגע לפני כן ישב על שמיכת פיקניק. בלי היסוס, הוא קפץ למים, שוחה במרץ לעבר הילד השוקע.
הפארק השתתק כולם צפו בכלב שוחה בבריכה, שיניו אוחזות בצווארון חולצתו של איתן. בכל תנועה, הוא גרר את הילד קרוב יותר לחוף. לבסוף, שני גברים נכנסו למים עד מותניהם, ומשכו את שניהם למקום מבטחים.
איתן השתעל, מים נשפכו מריאותיו. אמו חיבקה אותו, בוכה, בזמן שהרטריבר ניער מעליו את מי האגם, מכשכש בזנבו, כאילו זה הדבר הכי רגיל בעולם.
הקהל פרץ בתשואות, חלקם עם דמעות בעיניים. איש לא ידע את שמו של הכלב, או אפילו מאיפה הוא הגיע. הוא לא היה עם המשפחה, ולא עם אף אחד מהמטיילים. הוא פשוט הופיע ברגע שהכי היו זקוקים לו.
בסוף היום, הוריו של איתן קיבלו את התשובה. הם לא עזבו את הפארק לבדם — הם לקחו הביתה גיבור.
