עבור כל האורחים זה היה יום מושלם. קשת לבנה מקושטת ורדים, מוזיקה, שמש המשתקפת בכוסות השמפניה — הכול נראה מושלם. אמה ודניאל התכוננו לחתונה כמעט שנה, בחרו כל פרט: מהפרחים שעל השולחנות ועד הכתובת שעל העוגה. אבל ברגע שבו הכומר אמר: "החליפו טבעות", קרה משהו שאיש לא ציפה לו.
כשהחתן הושיט את ידו כדי להכניס את הטבעת לאצבעה של הכלה, אמה קפאה לפתע. לשנייה הכול השתתק. היא הביטה בטבעת, ובעיניה נראתה תדהמה — ואז דאגה. זו הייתה טבעת אחרת. לא זו שבחרו יחד לפני כמה שבועות. הטבעות שלהם היו תואמות — עם חריטה בפנים של שמותיהם ותאריך החתונה. אבל זו הייתה רחבה יותר, בלי כיתוב, ונראתה חדשה ומבריקה.
"זו לא הטבעת הזאת," לחשה בקול חנוק. האורחים הביטו זה בזה. החתן החוויר, כאילו נתפס במעשה. ניסה לחייך ואמר שאולי הצורף בלבל ביניהן. אבל אמה שמה לב למשהו שאיש אחר לא ראה — בפנים הייתה חרוטה שם של אישה אחרת.
היא הסירה את הטבעת מאצבעו והראתה לכולם: בפנים היה חרוט — “לאנה, לנצח”.
השתיקה נמשכה כנצח. מישהו השתעל במבוכה, מישהו הסיט את מבטו. דניאל ניסה להסביר, אמר שזו טבעת ישנה שנשארה אצלו בטעות, שזה לא מה שנדמה. אבל אמה כבר עמדה בצד, ידיה רעדו ומבטה היה מלא כאב.
החתונה מעולם לא התקיימה. והטבעת עם השם הזר הפכה לשיחת העיר — כי איש לא הבין למה החתן הביא דווקא אותה.
