עד לפני כמה שנים, אגם נבא חיה בעולם אחר לגמרי. נערה עם עודף משקל קיצוני, ביטחון מתנדנד ותחושה קבועה שהיא לא שייכת. היום, כשהיא אחת הדמויות המזוהות ביותר ברשת בזכות “גברת שווארמה”, היא חוזרת אחורה ומספרת בלי לייפות איך הכול התחיל – ואיך זה כמעט נגמר.
נבא הגיעה למשקל של כ־150 קילו. לדבריה, זה לא היה רק עניין של מראה, אלא סכנה יומיומית. קושי לנשום, לקשור שרוכים, פחד מדום לב, סוכרת – הגוף כבר שלח סימנים ברורים. “אמרתי לעצמי שאם אני ממשיכה ככה, אני לא קמה מחר”, היא מתארת, ומבהירה שההחלטה לשנות לא נולדה משנאה עצמית, אלא מפחד אמיתי.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
לפני שנתיים עברה ניתוח ראשון לקיצור קיבה, אך הירידה לא הייתה מספקת. רק אחרי ניתוח נוסף, שנה לאחר מכן, חל המפנה. היום היא שוקלת כ־80 קילו. “אפשר להגיד שהורדתי בן אדם שלם מהגוף שלי”, היא אומרת, אבל מיד מוסיפה את האמת שפחות אוהבים לשמוע – השינוי הפיזי לא פתר הכול.
הקשר שלה עם אוכל, לדבריה, עדיין מורכב. היא מתארת התנהגויות שמוכרות למי שמתמודד עם הפרעות אכילה, גם אם מבחוץ זה לא נראה ככה. “אני חייבת שהצלחת שלי תהיה מלאה. גם אם אני לא אסיים אותה, זה רגשי”, היא מסבירה, ומדגישה שהמאבק הזה לא נעלם עם הירידה במשקל.
עוד הרבה לפני הפרסום, אגם חוותה חרמות קשות בבית הספר. היא פחדה לאכול ליד אנשים, הסתתרה, ולעיתים הרעיבה את עצמה ואז אכלה הכול בבת אחת בבית. יום אחד נכנסה לכיתה וראתה כתובת פוגענית עם שמה על הקיר – רגע שהטביע בה חותם עמוק. “למדתי לגדל עור של פיל”, היא אומרת היום.
גם אחרי התיכון, התקווה להתחלה חדשה בצה״ל התנפצה. היא לא גויסה מסיבות רפואיות, חוויה שהיא מגדירה כמביכה וכואבת במיוחד. דווקא שם, במקום הכי נמוך, התחיל הזרע לשינוי אחר – לא רק בגוף, אלא בזהות.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
הפריצה הגיעה כמעט במקרה, דרך סרטוני אוכל בטיקטוק. היא צילמה את עצמה אוכלת שווארמה, צוחקת על עצמה, והקהל התחבר. הדמות “גברת שווארמה” נולדה, והפכה ויראלית. החיבור עם ברי יחזקאל הקפיץ אותה עוד מדרגה, וסרטון אחד משותף הגיע למיליוני צפיות והוביל אפילו להופעה ב**ארץ נהדרת**.
Посмотреть эту публикацию в Instagram
מאחורי ההומור, נבא מבהירה, עומדת בחירה מודעת. לקחת את הילדה שנפגעה, ולהפוך אותה לדמות גדולה מהחיים. “ברגע שאתה מקבל את עצמך, אנשים מקבלים אותך”, היא אומרת. זה לא קרה ביום אחד, אבל היום רוב התגובות שהיא מקבלת הן מחזקות – מנערות, נשים ואפילו אימהות, שמספרות שבזכותה העזו לעשות שינוי או פשוט לאהוב את עצמן.
היום אגם עדיין עובדת, עדיין מחוברת לקרקע, ועדיין לא שוכחת מאיפה באה. היא רואה במה שיש לה שליחות – לא לעודד רזון, אלא כנות. להראות שהדרך לשינוי לא מושלמת, לא ליניארית, ובעיקר לא נגמרת כשמורידים במשקל.
