כשמסתכלים על ג'יין פונדה, קשה להאמין שהיא כבר עברה את גיל 80. הכל בה – מהליכתה ועד אופן דיבורה – סותר את התפיסות המקובלות לגבי זקנה. היא לא מסתירה את גילה, לא רודפת אחרי אשליית הנעורים, אבל נראית מלאת חיים ובטוחה בעצמה.
היא הייתה זו שהפכה לפנים של מהפכת הכושר בשנות ה-80. קלטות האירובי שלה שינו אז את תפיסת האנשים לגבי ספורט, ופאונדה עצמה הפכה לאייקון של אורח חיים בריא.
מה עומד מאחורי המרץ שלה?
קודם כל — תנועה. הספורט נכנס לחייה הרבה לפני שהכושר הפך לתעשייה. תוכנית הווידאו הראשונה שלה משנת 1982 הפכה ללהיט מכירות, וההרגל להתאמן נשאר לתמיד. כיום, בגיל מבוגר, היא כבר לא מרימה משקולות כבדות, אבל עושה מדי יום תרגילים לגמישות ולפעילות מודעת.
פונדה כבר לא מפחדת מהזמן. היא הודתה שפעם הזדקנות הפחידה אותה, אבל עכשיו היא תופסת אותה כשלב טבעי. "אני לא צריכה להיראות צעירה יותר. אני צריכה להיות מועילה וחיונית", היא אומרת. כן, ניתוחים פלסטיים היו חלק מההיסטוריה שלה, אבל אז היא ויתרה על התערבויות ובחרה בכנות כלפי עצמה.
בתזונה, ג'יין נוקטת בגישה מודעת. היא נמנעת ממזון מעובד, מגבילה את צריכת הסוכר, ובוחרת בירקות, דגים, דגנים מלאים ושומנים בריאים. אלכוהול — לעיתים נדירות ביותר, ארוחות ערב — לא מאוחר.
הפעילות בחייה אינה רק פיזית. היא ממשיכה לשחק, משתתפת בפעילויות, מנהלת פרויקטים, יוצאת להפגנות. העבודה עוזרת לה לשמור על חדות המחשבה ולא לצאת מקצב החיים.
עם זאת, היא לא מתיימרת שהכל "בקלות" עבורה. היא מכירה בעייפות, מעריכה ערבים שקטים, אוהבת את הבדידות ואת הקריאה. היא רואה במנוחה חלק חשוב ביותר באיזון.
עם הגיל, פונדה החלה להקדיש יותר תשומת לב לתהליכים פנימיים — לפסיכולוגיה, לקבלה עצמית, לקשב. היא אומרת בגלוי שרק בגיל מבוגר הרגישה שלמות פנימית.
השיטה שלה פשוטה: תנועה, תזונה קשובה, יחס כנה לגיל, היכולת לעצור, מעורבות בחיים. זה לא סוד הנעורים — זו פילוסופיה בוגרת, שהופכת אותה למי שאנחנו רואים.
